פעילות גופנית אחרי לידה - פוסט אורח של אמא

מידי פעם מתקיימים בסטודיו מפגשי בוקר לאמהות אחרי לידה.  הן מגיעות עם התינוקות שלהן (מתוקים מתוקים), עמוסות בסל קל (מה זה כבד) תיק גדול (שלא יבייש אף תרמילאי שיוצא לטראק) פוגשות אמהות נוספות אחרי לידה ויחד הן משתתפות בשיעור פעילות גופנית לנשים אחרי לידה.  אפשר עם התינוק ואפשר כשהוא ליד.  

אחרי המפגש האחרון שהתקיים ב 1.3.13 כתבה איילת, אמא של אביתר בן 3 חודשים, על המפגש המחודש עם הספורט אבל לא רק.  איילת כתבה היישר מתוך 'הבטן הרכה' עד שהחלטתי לתת לה פוסט אורח אצלי בבלוג.  אפילו אני, 6 שנים אחרי לידה אחרונה, עדיין מזדהה עם כל מילה ומילה. יש אמא שלא??

מפגש ראשון עם פעילות ספורטיבית לאחר לידה היא מעין פגישה מחודשת עם חבר ותיק – הגוף שלך.

את זוכרת איך נראה בעבר וזוכרת שפחות או יותר למדת לחיות איתו בשלום, אבל איפה הוא ואיפה את היום..

לאחר תקופת היריון בה הגוף גדל, התרחב והשמין, הגיע שלב הלידה ואיתו ירידה דרמטית במשקל והצרת היקפים מסוימת ( מי יותר מי פחות).  גם מי שירדה במשקל, יודעת שהגוף לא חוזר לעצמו באופן טבעי וגם אם המשקל חוזר לאזור החיוג המוכר, האזורים הבעייתיים נותרים כאלה שדורשים התערבות מקצועית – הספורט.

הסיבות להתחיל או לחזור לעסוק בפעילות גופנית מגוונות ומשתנות מאמא לאמא, יש כאלה שחפצות לחזור לכושר (התחת!!) יש המעוניינות לאמץ אורח חיים בריא (הירכיים!!) ויש כאלה המעוניינות לרדת במשקל (מה זה הבטן הזאת לעזאזל..) כל הדרכים מובילות למסקנה שחייבים להתחיל ולהפעיל את הגוף וכפי שידוע לכל: הצעד הראשון הוא הקשה ביותר.

לאחר תקופת צינון של מינימום 6 שבועות ע"פ ההמלצות הרפואיות (12 שבועות אחרי ניתוח קיסרי) ובהתאם למצב הפיזי והנפשי של היולדת, אפשר להתחיל להתרגל לרעיון ולעבור לשלב המימוש.

אז הגיע רגע האמת ואת בסטודיו לספורט, עומדת מול המדריכה השרירית, מישירה מבט למראה, ומיד משפילה.. קחי נשימה, הדקי בטן, סגרי רצפת אגן, עקבי אחרי הוראות המדריכה וקדימה לעבודה.

פעילות גופנית בקבוצה בה כולן אמהות אחרי לידה

לא משנה באיזה ענף תבחרי, ההמלצה שלי היא לעשות את זה בקבוצה ובצורה מקצועית.

הקבוצה תספק את האחידות, המסגרת הקבועה ותשמש כמעין קבוצת תמיכה לנשים לאחר לידה שחוות את אותם התסכולים והקשיים (בנוסף, תמיד תהיה שם בחורה מלאה יותר ממך, מה שמייד יחזק את הביטחון העצמי)

והמקצועיות, כמו בכל תחום, תעזור לך, ובצורה מבוקרת ונכונה, להגיע ליעדים שהצבת לעצמך - להיכנס לג'ינס של קדם ההיריון למשל.

נקודה אחרונה ואולי הכי חשובה - שאת מקדישה זמן לספורט את מקדישה זמן לעצמך.

שעה בלי חיתולים, בלי בכיות ושאר התמודדויות עם תינוק, בית ילדים ובעלים - מי אמרה אני ולא קיבלה.

אמהות נוספות המעוניינות להשתתף בסדנאות ובמפגשים לנשים בהריון ואחרי לידה מוזמנות ליצור קשר או להשאיר תגובה.
לצפיה באלבום התמונות מהמפגש

הצטרפי לדף הפייסבוק שלי

אי של שפיות

המשפט שאמרה לי אחת המתאמנות מוכיח לי כל פעם מחדש כמה נכון אני עושה שאני לא מחסירה אפילו שניה אחת מזמן ההרפיה בסוף השיעור ו... כן, גם את הפוסט הזה כתבתי בעקבות המשפט השפוי.

אבל לפני שאספר לכן  באיזה הקשר נאמר המשפט וכיצד הוא השפיע עליי  אני רוצה לשתף אתכן באחת  המטרות שהצבתי לעצמי ולאותן נשים המגיעות לשיעורים אצלי בסטודיו: זמן איכות עם עצמך.  זמן כזה שבו את  נטולת דאגות (זאת אומרת שהן לא ממש נעלמות הן פשוט תופסות מקום מאחורי הקלעים לשעה קלה),   הסלולרי שקט ורחוק (ותאמינו לי זה אפשרי להתנתק מהמכשיר), בגדים נוחים ובלתי מחייבים (כמה כייף לצאת בטייצ וטריקו בלי מחוייבות לאופנת חדר הכושר ) והאוירה.... כן האוירה היא משהו מיוחד.  קבוצת נשים קטנה ואינטימית, המוסיקה נעימה, כייפית, מתחלפת ואז.... אז מגיע השחרור. מגיע חיוך. מגיעה מחמאה.   פתאום פוגשים שרירים שלא ממש ידענו עליהם, שלא הרגשנו שהם עובדים, שלא שמנו לב שהם קצת נחלשו במרוצת השנים.

לחפש את ההשראה לעסוק בפעילות גופנית
צילום: באינסטגרם שלי saritilee (במהלך ריצה כשעברתי במושב אביאל)

כל אישה שבוחרת לעסוק בפעילות גופנית מובלת ע"י מטרה מסויימת.  אצל חלק מהנשים המטרה היא לרדת במשקל, אצל חלק זה לעצב, לחזק ולחטב ואצל חלק זה לעבוד על הבסיס הנשי שלנו (ריצפת האגן) ולשקם את מה שנפגע במהלך ההריונות והלידות ויש עוד סיבות מגוונות.  לכלל הנשים, שאני מכירה, יש מכנה משותף: הקושי במציאת חלון זמן לעסוק בפעילות הגופנית.
צודקות.  מה אומר ומה אגיד.  זמן הוא מצרך יקר ואי אפשר לקנות אותו בסופר.  הכל עניין של ניהול זמן נכון אבל לא רק.  סדר עדיפויות!  הידד לאותה אישה הבוחרת לשים את עצמה במקום טוב למעלה ברשימת סדר העדיפויות, ולעשות טוב למען עצמה.  זה נראה מצויין, זה מרגיש ניפלא.  הכביסה לא תתקפל מעצמה והכלים לא יקפצו ראש למדיח שלא לדבר על המגב והסמרטוט שישארו בדיוק במקום בו הנחנו אותם לאחרונה.

לקראת יום האישה שיחול בחודש הבא (8 במרץ) אני מזמינה אתכן, הנשים, לעצור לרגע אחד.  לקחת נשימה עמוקה, מלאה כזו אל חלל בית החזה ולנשוף לאט לאט עד עד לאותה שניה שלפני השאיפה הבאה (כאן בד"כ מגיעה ההנחיה לסגור סוגרים, להרים רצפת אגן ולחזק את הרחב של הבטן ולא לשכח להמשיך לנשום) ולחשוב איך את מפרגנת לעצמך את ... עצמך!

אז מה היה המשפט שנאמר?  בסוף שיעור אמרה לי אחת הנשים שמגיעה פעם בשבוע שהלוואי והייתה יכולה להגיע פעמיים. "אחרי השיעור הקודם, ב 5 דקות ההרפיה האחרונות כששמת את השיר של בועז שרעבי, עמעמת את האור, השקט הזה שהיה מסביב, היה נעים.  פתאום הרגשתי בתוך אי של שפיות."
וואו אמרתי לעצמי.  איזו מחמאה אדירה.  איזה הישג. לא שלי. שלה. להצליח להגיע לרגיעה ולשלווה.  כמה חשובה ההרפיה.   איזה כייף להצליח להעניק ולו לשעה קלה את התחושה השפויה של להיות נינוחה ורגועה למרות שאת אחרי מאמץ גופני לא קטן.
יש המון "אי אפשרים" שעלולים למנוע מאיתנו להקדיש לעצמנו רגע מחשבה, קצת זמן איכות עם עצמנו.    כייף לי שאצלי יש גם אי של שפיות.
ולרגל חודש יום ההולדת של סטודיו ספורטיבית שחל החודש (פברואר) אני רוצה להציע הטבה לכל אחת שתבחר להצטרף לשיעורים בסטודיו.  אפשר ליצור קשר!

אשמח לקרא את תשובתך לשאלה מה מעניק לך תחושה של שפיות? מה יוצר אלצך את ההשראה למען עצמך? 

ובינתיים שיהיה לכן המשך יום רגוע ומלא השראה שפויה.

אוליי יעניין אותך לקרא על

ערב ההשקה של מטרנה שלך

הקולב הכי יקר שיש לך בבית

ומה המרחק בינך לבין דף הפייסבוק שלי?

LIKE אחד בלבד.